פעם ביקשתי עזרה בכל דבר. היום אני מתפקדת לבד בזכות צ׳אט GPT.

אובחנתי עם ADHD כבר בבית ספר יסודי, ומאז שנים הרגשתי שאני לא מצליחה לבד.

בבית ספר, בתיכון, באוניברסיטה, תמיד הייתי צריכה שמישהו יעזור לי. לא כי לא רציתי להבין, אלא כי פשוט לא הצלחתי להתארגן: עם החומר, עם ניסוחים, עם כל מה שקשור לכתיבה, ארגון, בירוקרטיה או תכנון. בכל פעם מחדש שהייתי צריכה למצוא משהו שיעזור לי הייתי מתוסכלת שאני בכלל צריכה עזרה ולא יכולה לבד והייתה בי הרבה תחושת אשמה, ״למי נשאר כוח לעזור לי״ ״מי לא יחשוב שאני מטרד?״ ״למי מרגיש לי נוח להפריע?״ בכל פעם מחדש הייתי צריכה לחשוב מי יכול לעזור לי חיפשתי למי לפנות.

אמא שלי, אחותי, בן הזוג, חברים, מורים פרטיים. זו לא הייתה עזרה חד־פעמית, זו הייתה תלות קבועה. הרגשתי מובכת שאני צריכה עזרה כל פעם, הרגשתי אשמה ואכזבה מעצמי. ״מתי ארגיש אני עצמאית?״ ותלות קבועה שוחקת. היא מייצרת חוסר ביטחון, תלות באישור של אחרים, תחושה שאני צריכה תיווך בכל צעד.

זה מתסכל, זה מעייף, וזה מרחיק מהעצמאות שכל כך רציתי. ואז, לפני שלוש שנים, נכנס GPT לחיים שלי. וסוף סוף, לראשונה, יש לי עוזר זמין, קבוע, סבלני. לא מישהו שאני צריכה להתחשב בלוח הזמנים שלו או לחשוש שאני מטרידה אותו. מישהו שעוזר לי לחשוב, לכתוב, להבין, לתרגם, לתכנן, לנסח, מתי שאני צריכה. בלי לבקש רשות. בלי להתנצל. הצ׳אט הפך להיות חלק מהיום-יום שלי.

הוא עוזר לי לנסח מייל שתקוע לי בראש. לסכם חומר שאני לא מצליחה לעבור עליו לבד. לכתוב רעיון, לתכנן שבוע, להתמודד עם משימה שמפחידה אותי. וכל זה, בלי שמישהו אחר יגיד לי מה לעשות. בגלל זה בניתי את הקורס “צ׳אט GPT לאנשים עם הפרעת קשב”, כדי ללמד בדיוק את זה: איך להפוך את הצ׳אט לכלי פשוט ויומיומי, שמחזיר שליטה ובונה ביטחון. הקורס כולל סרטונים קצרים, תרגול, ודוגמאות ברורות מהחיים. ותכלס,הוא לא רק חוסך זמן. הוא עוזר להרגיש מסוגלת.