יש תהליכים שאי אפשר להאיץ בהם

.יש תהליכים שאי אפשר להאיץ
 .וכמה שזה קשה לי לכתוב את המשפט הזה, ככה הוא מדויק

 

,מכירים את הרגע הזה שיש לכם רעיון בראש
?ופתאום משהו בפנים נדלק
.מין קליק כזה
.רצון חזק לזוז, לעשות, להוציא לפועל
.לא ״מתישהו״, לא ״כשיהיה זמן״ - עכשיו

 

.אצלי, כשנכנס ג׳וק חדש לראש, זה מרגיש כמעט פיזי
.הגוף דרוך, המחשבות רצות, הלב מתרגש
.האימפולסיביות שלי כבר רואה את התוצאה הסופית
.איך זה נראה, איך זה מרגיש, מי יהיה שם, ומה יקרה כשזה סוף סוף יתממש

 

.ובראש שלי הכל כבר מסודר
.יש תמונה. יש תחושה. יש ויז׳ן
.וחבל שזה לא קרה כבר אתמול

 

.ואז עוברים כמה ימים
.וההתלהבות עדיין שם, אבל מציאות החיים מתחילה להיכנס בדלת
.זמן. עומס. אנרגיה. התחייבויות
.ופתאום מסתבר שזה לא הולך לקרות בקצב שהמחשבות שלי רוצות

 

.וזה רגע לא פשוט
..כי בפנים הכל ״כבר מוכן״
.אבל בחוץ הדברים זזים לאט
.הרבה יותר לאט ממה שהלב שלי היה רוצה

 

.וזה קורה לי המון
אני מתחילה בטירוף. עם מלא מוטיבציה, אש בעיניים ותחושה של
״זה זה. הפעם זה באמת קורה.״
.ואז, אחרי כמה ימים או שבועות, משהו מתחיל לדעוך
,ההתרגשות נחלשת, האנרגיה יורדת
.והרעיון שגרם לי לקפוץ מהמיטה פתאום מרגיש כבד

 

.ולפעמים זה הרגע שבו בא לי לוותר
.ולפעמים אין ברירה וצריך להמשיך
.לעבוד על הרעיון. על הפרויקט. על מה שזה לא יהיה

 

,ומה שעוזר לי לא לפרוש כל כך מהר
,לא להיבהל מהדעיכה הזו
,ולא להגיע לתחושת מיצוי
:אלו הדברים הבאים

 מותר לקחת הפסקה
 כמה ימים, שבוע, שבועיים, כמה שאני צריכה
 לא הכל חייב לקרות ברצף. לפעמים דווקא העצירה מאפשרת לי לחזור רעננה יותר

 

 לפרק לצעדים קטנים
.ברמה היומית והשבועית
.להבין איך אני מפרקת רעיון גדול למשימות קטנות, פשוטות, ריאליות
.המוח שלנו לא טוב בדברים גדולים הוא צריך צעדים קטנים כדי לזוז
:אני ממש ממליצה לעבוד כאן עם צ׳אט GPT
 לכתוב לו על הרעיון או הפרויקט, ולבקש פירוק לצעדים קטנים שאפשר לקדם כל יום קצת

 

 ניצחונות קטנים כדרך חיים
.כל התקדמות, גם קטנה, אני מסמנת לעצמי
.וי, מרקר, סימון ביומן, משהו
.כי אם אני לא עוצרת ומסמנת, המוח שלי לא שם לב
:ואז אני אומרת לעצמי בלב
.וואלה, התקדמת! איזה כיף. את אלופה
.(כן, בדיוק במילים האלה)
 .המוח שלנו זקוק לניצחונות הקטנים האלה כדי לקבל זריקת מוטיבציה

 

 לשמור סימנים מהדרך
.לתעד. לצלם. לשמור
.מההתחלה, מהאמצע, ומהסוף
.רגעים טובים וגם פחות
.פידבקים מהסביבה - לשמור בתיקייה בטלפון
.ובימים שיש תחושה שלא זזתי, להסתכל אחורה ולהיזכר: אני כן בדרך

 

.כי תמיד יהיו ימים פחות טובים
.והניצחונות הקטנים וכל מה שכתבתי כאן,  זה בדיוק מה שעוזר לי להמשיך ולהתקדם

 

:והכי חשוב
.אי אפשר להאיץ תהליכים

 

.כל דבר קורה בדיוק בזמן שלו
.אל תלחצו על דברים לזוז
 ,תקשיבו לתחושות הבטן, תסמכו על הדרך
.ותזכרו שגם אם זה לא מרגיש ככה היום - אתם בדרך

.דברים זזים, גם כשהם לא בזווית העין שלנו

מאי לוין מאמנת אישית בהתמחות הפרעת קשב