אין לנו באמת חופש עם מוח שחושב 24/7

."יש לי רגעים שאני מנסה לקחת "חופש
.לא חופשה גדולה, לא טיסה לחו"ל
.סתם יום לעצמי. שקט
.בלי משימות, בלי עבודה, בלי פגישות

אני יושבת עם קפה, על ספה נוחה, אולי אפילו מדליקה נר
ואז זה מתחיל

"צריך לסדר את הארון"
"מה עם התשלום ששכחת להעביר"
"אולי תנצלי את הזמן לכתוב פוסט"
"מה קורה עם הרעיון ההוא למיזם החדש"
,והראש, לא עוצר
.הוא מדבר, שואל, דוחף, מזכיר לי מיליון דברים

וזה משהו שלא תמיד מבינים על הפרעת קשב
זה לא רק קושי להתרכז, זה קושי להפסיק לחשוב
.המוח לא שותק
.הוא כל הזמן באוויר, קופץ, מציע, מנתח, דואג

,אז גם כשאין משימות ביומן
אני מרגישה אשמה שאני לא מנצלת את הזמן
.אני ממציאה לעצמי משימות
.אני מתחרה עם עצמי, על מי תספיק יותר, גם כשזה יום חופש

.וככה יוצא שאני עייפה, גם כשלא עשיתי כלום
.כי אני לא באמת נחה
.כי הפנימיות שלי לא יודעת לשחרר

"לפעמים אני מקנאה באנשים שאומרים "סתם בהיתי שעתיים בטלוויזיה
.אצלי זה נחשב הישג
,אם הצלחתי באמת להתמסר למשהו בלי להרגיש שאני מבזבזת זמן
.זה נס

אבל אני לומדת
,שחופש אמיתי זה לא היעדר משימות
.זה רגע שבו אני לא נלחמת בעצמי

.מאי לוין מאמנת אישית בהתמחות הפרעת קשב