להגיד ״כן״ ולקפוץ למים
Share
להגיד כן
גם אם זה מפחיד
גם אם אין לי חשק
גם אם אני לא יודע איך להתמודד
הגיע הזמן, להגיד יותר "כן" ופשוט לקפוץ למים
10 באוקטובר, לפני שנה. השעה 12 בצהריים והטלפון מצלצל.
על צג הטלפון מספר לא מזוהה. והדבר אחרון שרציתי לעשות זה לענות לשיחה הזו.
על צג הטלפון מספר לא מזוהה. והדבר אחרון שרציתי לעשות זה לענות לשיחה הזו.
.יום לא טוב וזה היה טיימינג גרוע לכל דבר שיגיע
הייתה לי תחושת בטן. ידעתי שהטלפון הזה קשור לעבודה ושאני צריכה לענות
אז השתמשתי בחוק "ה-5 שניות".
שזו בעצם טכניקה שעוזרת להניע לפעולה כשאני צריכה לפעול. החוק אומר לספור לאחור
5-4-3-2-1 וכשמגיעים לאחד, פשוט עושים מה שרצינו לעשות. הספירה הזו בקול רם/ או בלב.
אז עניתי לשיחה. בצד השני אמרו לי "היי מאי, מה שלומך? מדבר אסנת (שם בדוי) אני מתקשרת להציע לך באופן ספונטני, אם את פנויה כמובן. להגיע להרצות אצלנו במכינה השבוע. מה את אומרת?"
הייתי בהלם. ופתאום נלחצתי. אני חודשיים עושה כל יום טלפונים לבתי ספר, משגעת מורים, מכינות קדם צבאיות ורכזים צעירים בצופים. אני חופרת לכולם. מדברת עם מי שרק צריך כדי להתחיל הרצאות. נלחצתי כי הרגשתי לא מוכנה. יש סיפור, מצגת, הכל מוכן. אבל, צריך להתחיל.
אמרתי לה בטלפון, בשיא הביטחון, ברור שאני באה.
פתחתי ישר יומן ובדקתי מה יש לי והייתי צריכה להזיז כבר דברים. ביטלתי, דחיתי, שיניתי. זה לא משנה מה היה בלו"ז לאותו התאריך. אני ידעתי שאני עושה הכל, כדי שזה יקרה.
ההזדמנות הראשונה הזו, שכל כך חיכיתי לה. הנה היא.
ואני בלחץ! איך ילך? יעבור חלק? אני אספיק לדבר על כל מה שאני רוצה?
אמרתי כן למה שכל כך הפחיד אותי, אבל גם מאוד חיכיתי.
והפעם הראשונה, בכל דבר שנעשה, לא תהיה טובה! וזה בסדר.
אנחנו נתכונן, נכין את עצמנו לכל תרחיש. כדי למזער "נזקים" בזמן אמת.
כי האמת? שזה ממש כמו אימון ראשון בחדר כושר.
אם אף פעם לא התאמנתי ואני מגיעה לאימון ראשון? תרשו לי להסביר איך זה יראה-
ליידי סביר להניח שיהיו עוד הרבה מתאמנים, שנחשוב לעצמנו בראש, וואו כמה שהם חזקים ובכושר! אבל האמת היא, שאותם אנשים? מתאמנים בקביעות כבר כמה שנים.
פתאום אנשים שמים לב שיש משהוא חדש בנוף, בוחנים אותנו.
האימון מתחיל ופתאום, הדופק גבוהה, השרירים כואבים. ואז? האסימון נופל. נגלה שאנחנו לא בכושר.
נקום למחרת בבוקר עם שרירים תפוסים וקצת כאבים שהם התוצאה של גוף שסוף סוף זז
ומתחיל להתחזק ואולי כמה מחשבות ש... למה עשיתי את זה לעצמי??
אבל זה בדיוק העניין.
להמשיך לעוד אימון, לעוד הרצאה. כי אם נתמיד, כל פעם עוד קצת, עם כל החשש והפחד,
השיפור יגיע. תאמינו לי, שזה עובד. אבל אנחנו חייבים להמשיך ולנסות שוב ושוב.
ההרצאה הראשונה אף פעם לא תהיה מושלמת. בדיוק כמו באימון הראשון.
אז השתמשתי בחוק "ה-5 שניות".
שזו בעצם טכניקה שעוזרת להניע לפעולה כשאני צריכה לפעול. החוק אומר לספור לאחור
5-4-3-2-1 וכשמגיעים לאחד, פשוט עושים מה שרצינו לעשות. הספירה הזו בקול רם/ או בלב.
אז עניתי לשיחה. בצד השני אמרו לי "היי מאי, מה שלומך? מדבר אסנת (שם בדוי) אני מתקשרת להציע לך באופן ספונטני, אם את פנויה כמובן. להגיע להרצות אצלנו במכינה השבוע. מה את אומרת?"
הייתי בהלם. ופתאום נלחצתי. אני חודשיים עושה כל יום טלפונים לבתי ספר, משגעת מורים, מכינות קדם צבאיות ורכזים צעירים בצופים. אני חופרת לכולם. מדברת עם מי שרק צריך כדי להתחיל הרצאות. נלחצתי כי הרגשתי לא מוכנה. יש סיפור, מצגת, הכל מוכן. אבל, צריך להתחיל.
אמרתי לה בטלפון, בשיא הביטחון, ברור שאני באה.
פתחתי ישר יומן ובדקתי מה יש לי והייתי צריכה להזיז כבר דברים. ביטלתי, דחיתי, שיניתי. זה לא משנה מה היה בלו"ז לאותו התאריך. אני ידעתי שאני עושה הכל, כדי שזה יקרה.
ההזדמנות הראשונה הזו, שכל כך חיכיתי לה. הנה היא.
ואני בלחץ! איך ילך? יעבור חלק? אני אספיק לדבר על כל מה שאני רוצה?
אמרתי כן למה שכל כך הפחיד אותי, אבל גם מאוד חיכיתי.
והפעם הראשונה, בכל דבר שנעשה, לא תהיה טובה! וזה בסדר.
אנחנו נתכונן, נכין את עצמנו לכל תרחיש. כדי למזער "נזקים" בזמן אמת.
כי האמת? שזה ממש כמו אימון ראשון בחדר כושר.
אם אף פעם לא התאמנתי ואני מגיעה לאימון ראשון? תרשו לי להסביר איך זה יראה-
ליידי סביר להניח שיהיו עוד הרבה מתאמנים, שנחשוב לעצמנו בראש, וואו כמה שהם חזקים ובכושר! אבל האמת היא, שאותם אנשים? מתאמנים בקביעות כבר כמה שנים.
פתאום אנשים שמים לב שיש משהוא חדש בנוף, בוחנים אותנו.
האימון מתחיל ופתאום, הדופק גבוהה, השרירים כואבים. ואז? האסימון נופל. נגלה שאנחנו לא בכושר.
נקום למחרת בבוקר עם שרירים תפוסים וקצת כאבים שהם התוצאה של גוף שסוף סוף זז
ומתחיל להתחזק ואולי כמה מחשבות ש... למה עשיתי את זה לעצמי??
אבל זה בדיוק העניין.
להמשיך לעוד אימון, לעוד הרצאה. כי אם נתמיד, כל פעם עוד קצת, עם כל החשש והפחד,
השיפור יגיע. תאמינו לי, שזה עובד. אבל אנחנו חייבים להמשיך ולנסות שוב ושוב.
ההרצאה הראשונה אף פעם לא תהיה מושלמת. בדיוק כמו באימון הראשון.
תהיה מערבולת של תחושות.
לחץ, חשש, איך יגיבו? ומה אם יהיו טעויות..
לחץ, חשש, איך יגיבו? ומה אם יהיו טעויות..
אבל ככל שאני אעשה יותר הרצאות, אני אשתפר. אין דרך אחרת.
ברגע שאני אעשה לעצמי שגרת אימונים שאני אתמיד בה? הגוף לאט לאט יתרגל.
בהתחלה כואב, אבל הוא לומד את התנועה ואנחנו נרגיש שיפור מאימון לאימון.
אחרי חודש, ניתן מבט למראה ונאמר לעצמנו, וואלה, זה מתחיל לעבוד.
צריך סבלנות לתהליך
אז בקשה קטנה ממני אליכם.
בפעם הבאה שיש הצעה שאתם חוששים ממנה,
או כשאתם רוצים לעשות משהו ופוחדים אם זה יעבוד או לא..
תספרו בלב לאחור 5-4-3-2-1
בלי לחשוב או להתלבט, להפסיק עם התירוצים
פשוט עושים.
ברגע שאני אעשה לעצמי שגרת אימונים שאני אתמיד בה? הגוף לאט לאט יתרגל.
בהתחלה כואב, אבל הוא לומד את התנועה ואנחנו נרגיש שיפור מאימון לאימון.
אחרי חודש, ניתן מבט למראה ונאמר לעצמנו, וואלה, זה מתחיל לעבוד.
צריך סבלנות לתהליך
אז בקשה קטנה ממני אליכם.
בפעם הבאה שיש הצעה שאתם חוששים ממנה,
או כשאתם רוצים לעשות משהו ופוחדים אם זה יעבוד או לא..
תספרו בלב לאחור 5-4-3-2-1
בלי לחשוב או להתלבט, להפסיק עם התירוצים
פשוט עושים.
מאי לוין מאמנת אישית בהתמחות הפרעת קשב.